© כל הזכויות שמורות לבטי רוקאווי.

הדרך שלי. לאמת שלי.

כשאני מביטה לאחור על הדרך שעברתי – מרגשת, קשה, מספקת ואכזרית ככל שהייתה – אני מבינה ומקבלת על עצמי את אותם שיעורים שבלעדיהם לא הייתי אני. כפי שבמשך שנים רבות, לא הכרתי את עצמי.
התחרות על מקום בפסגה, ממקום שאינו טהור, יכולה אולי לזכות אותך בכסף, חיי נוחות ושערים בעיתון – איך היא לעולם לא תוכל לזכות אותך באושר אמיתי. ההפך. היא מכרסמת מבפנים ומשמידה כל חלקה טובה של נחת; הכול במטרה לשמור על כיסא המלכות המוזהב.

היום אני יודעת שלא הייתה בעבורי דרך אחרת.
לעיתים על האדם לעבור שבעת מדורי גיהינום על-מנת לזכות בדקה בודדה של שקט והשלמה.
כיום הדקה הזו, עבורי, היא נצחית ולצידה תחושת סיפוק אדירה.
זכיתי לגעת ולהשפיע על חייהם של צעירים וצעירות, ללוותם כל הדרך מעפר אל אבק כוכבים, להגשים את חלומותיהם הגדולים ביותר ולנסות, לא תמיד בהצלחה, להגשים גם את שלי.

מעולם לא הפסקתי.
הצורך להשפיע, לשנות, לגלות ולעזור המשיך לבעור בעצמותי. במהרה הבנתי כי זהו הייעוד שנקבע עבורי. קביעה עליונה שאין עלי לערער עליה אלא לפעול דרכה – הפעם ממקום אמתי ונקי. ללא אגו. וכך עשיתי.
המשכתי לקשר בין דוגמנים ודוגמניות לסוכנים ולערוך פגישות ייעוץ שביכולתן להציל בנות צעירות מנוכלים. וכל זאת מתוך אותו רצון עמוק לשמש כאוזן קשבת לאלו הזקוקים לה; אותה אוזן קשבת שחיפשתי לאורך השנים ולא הצלחתי למצוא.

לצערי הרב, רבות הסוכנויות והמנהלים שלא עברו את אותו התהליך ועדיין פועלים מאותו מקום כוחני והרסני. הניצול, תרבות השקר והאכזבה טרם הסתלקו מעל פני השטח וברור כי חוקי המשחק, ברובם, לא השתנו. זהו עולם קשה, אפילו קשה מאוד; לעיתים גם אכזרי. והתיאור הזה, כפי שאתם בוודאי מכירים על בשרכם, אינו בלעדי לעולם האופנה.

הגיע הזמן לעשות שינוי.

כיום אני יודעת כי אין זהו הרוב שקובע, אלא המיעוט. כמה נרות קטנים הם אלו שיכולים להציף אור בחדר חשוך ואפל. כמה נשמות טובות הן אלו שביכולתן להשיב לאדם את אמונתו בעולם וזו אותה תקווה בודדה שיכולה להפיח חיים בין הפחדים האינסופיים.
אני יודעת כי הייתי שם. בצד הטוב, בצד הרע, ובאותו גבול אפור שביניהם. כיום אני יודעת כי יש ביכולתי לפעול מאותו מקום נקי וטהור ולחולל שינוי אמיתי בחייהם של אנשים.

כיום אני מחפשת את הפנים החדשות של עולם האופנה הישראלי והעולמי.
אני מחפשת אחר אותם בנים ובנות שקיים בהן פוטנציאל ממשי לעבור שינוי מדהים בחייהם.
מאז ומעולם האמנתי כי תפקידו האמיתי של מנהל אישי הוא לדאוג לרווחת מיוצגיו ולתחושת הסיפוק האישית שלהם. תפקיד אותו אוכל לקיים בהצלחה, כיוון שצלחתי בו באופן אישי. כיום אני נמצאת במקום בו יש באפשרותי להעניק ממקום של שפע ולא מתוך דחף הישרדותי, לאהוב באמת ולא מתוך בצע כסף, להגשים חלומות ובפעם הראשונה בחיי גם את שלי.

התגובות סגורות, לא ניתן להגיב לפוסט.

© כל הזכויות שמורות לבטי רוקאווי.
תקנון